דפי הנצחה

ארנון,

כל כך עצוב לי, ואני כל כך לא יודע מהיכן להתחיל – אני משחזר בראשי את כל הדברים שעשינו יחד, כל כך הרבה זיכרונות מהפנימייה בה הכרנו ומבית הספר... אני נזכר ומסרב להאמין שרק אתמול הייתי נוכח בטקס ההלוויה שלך .

אני נזכר כיצד קיבלת אותי כחבר בעת שהגעתי לראשונה לפנימייה ולפלוגת "יהב". למרות שהיית ותיק ממני בשנה והייתה לנו, כחדשים, תקופת הסתגלות ובחינה... מבחינתך זה היה מיותר – כך בצחוקך, ובחברות שלך ללא סייג ידעת תמיד לעזור להכווין, לחשוב. תמיד התפנית לעזור בחיוך ובצחוק שכה מאפיין אותך.

היית אדם של תכלס! ידעת תמיד ליהנות מהדרך ולהעניק לנו, הסובבים אותך, את אותה תחושה בדיוק.

בכל מה שנגעת הצלחת – הכרתי אותך כאדם חכם שידע לממש את הפוטנציאל שלו. תמיד נעזרתי בך ואתה בדרך האופיינית שלך מיד עזרת, מיד הסברת, מיד הושטת יד לעזור – מכל הלב ובלי קונצים ובלי ציפייה לקבל דבר מה בתמורה. חבר אמיתי!

תמיד ידעת להתחבר לכלל האנשים בדרך – באם לחברה בפלוגה ולמפקדים, תמיד היה ניתן לסמוך עליך ולחלוק עימך כל דבר, ל"אזרחים" כלומר לשאר החברה בשכבה שלא היו חניכי הפנימייה.

זוכר איך היינו הולכים לבלות בחיפה, במרכז הכרמל – היינו מציגים לגאווה את תעודת הצנחן שלנו כדי שיחשבו שאנחנו גדולים... (למרות שאתה ואני לא התברכנו בגובה רציני, תמיד חשבנו שאנחנו נראים גדולים רק משום שצנחנו ויש לנו תעודה... אני נזכר ומחייך) .

זכיתי לבלות המון בביתך ברעננה, הבית שתמיד היה פתוח עבורי – אני מודה לך על כך.

גם את פרויקט הגמר בביולוגיה עשינו יחדיו... באיזשהו שלב הבנו שעדיף לבלות יותר בים ופחות בעשיית הביוטופ... היה מצחיק מאוד ולא הכל מותר להעלות על הכתב... (כולל את החלפת הכותפות במדים כדי "לזייף" את שנת צילום התמונה).

לאחר שהתגייסנו הקשר התרופף, לצערי, וכל אחד פנה לדרכו. אני כל כך מתחרט על כך אבל אין להשיב את הזמן הזה – כן זכיתי להכיר את אשתך אבל לא את ילדיך.

במעט שדיברנו ונפגשנו ידעתי שעשית חייל – בלימודיך ובהתאחדות התעשיינים, וראיתי גם כמה סרטונים שלך מדבר ברשת, הייתי גאה בך .

אתמול ראיתי לראשונה את בנך בכורך – הוא כל כך דומה לך – מהדקות הספורות בהם התבוננתי בו והקשבתי לו. ליבי נקרע, אבל לפחות מתנחם שהספקת להעמיד דור המשך – מוצלח חכם ויפה לא פחות.

שוחחתי עימך והתכתבנו בוואטסאפ ברגע שנודע לי לפני מספר שבועות – היית אופטימי מאוד. כה אופייני לך להיות חזק ואופטימי תמיד מסתכל על חצי הכוס המלאה ותמיד מחייך וצוחק. ניסיתי לתאם עימך המון פעמים לבוא לבקר אך לצערי זה לא יצא.

היום ראיתי במקרה שלט ועליו כיתוב חקוק: שורשים, קרקע, ארץ, אהבת הארץ – זה כל כך אתה חבר יקר...

אתה תחסר לי – אוהב אותך – תנוח בשלום על משכבך. יהי זכרך ברוך.

רמי נווה