|
|||||
הספדים על קברו של צביקה שמואלי ז"ל שירת הענפים כשנכרת עץ ביער, בתחילה נשמע רחש קל של עלים וענפים, אחר-כך משתרר לרגע שקט, ואז נשמע לפתע קול חבטה עזה של העץ באדמה. במקום של העץ הגדול , הירוק והתמיר, בעל הגזע העבה והשורשים החזקים נשאר חלל. בחלוף הזמן נשאר רק גֶדֶם גזע, שטבעותיו מעידות על שנות חייו. אבא, אתה היית לנו עץ חסון, שיכולנו להיאחז בו. אף פעם לא נשברת, תמיד יציב, חזק ובעל אינסטינקטים חדים. מכל מקום היית בא לחלץ אותנו כשנזקקנו לכך. אף פעם לא התלוננת שקשה, שמאוחר או שאי אפשר. היית נכון לעזור לנו בכל משימה ובכל שעה. גם כשיצרתי תפאורות ועיצובים לחתונות ולחגים, תמיד עזרת לבצע כל רעיון: פירמידה לתפאורה של פסח, סטנדים לפרחים, ואפילו ליצירותיי שהיו חריגות בגודלן היית מצליח למצוא פתרון – איך לתלות או למסגר אותן. ביער שלנו נכרת עץ, ובנו נותר רק חלל. גלית שמואלי לצביקה שלי כמה חוכמה נדרשה להם למפזרי הכוכבים מלמעלה להפגיש בינינו, שני הפכים גמורים, ולהפריח מיד ניצוצות של אהבה. איך הצלחת לפזר אבקה של רוגע, טוב לב, הבנה וחיוכים על כל השנים שלנו יחד. צביקה – ברגע שפגעה בך המחלה ידעתי שזה יהיה קצר, כי אתה וחולי לא מסתדרים יחד. היום עצוב לי, עצוב ושקט. שָקֵט, כי השנים הרבות השאירו אותך צעיר בראש ובלב. שָקֵט, כי בדרכך המיוחדת ידעת תמיד להסתכל קדימה ורחוק, והצלחת לרקום חלומות שצריך להגשים. מעולם לא הזקנת, רק התבגרת, ובכל רגע חיפשת את האושר הקטנטן שלו. הצלחת לְמַצוֹת את החיים, לנפוש ולשמוח, לפנק אותי, את הילדים והנכדים. דאגת להעמיק את קמטי הצחוק, שיסתירו וירפאו כל כאב ועצב, כל מעשה שלנו קיבלת בטוב לב גדול ואהבה ענקית לכולנו. עכשיו, מבין דִמְעוֹת הפרידה, הרי אלו בדיוק הברכות שאיחלתי לך ליום הולדתך ה-70. אז נוח בשלום. עזבת אותי, אבל לא לבדי. אני מוקפת במשפחה הנפלאה שלנו, שנפרדת ממך היום ומצפה לתאומים של רון שעומדים להיוולד בקרוב מאוד. אוהבת תמיד, נילי | |||||
 |
הוסף |
|
|
|
|
|
|
|
