|
|||||
אבא יקר, איך ניתן לסכם 82 שנה בכמה רגעים, כמה מוזר לכתוב עליך בלשון עבר. כתב פעם יהודה עמיחי "מותי בא לי לפתע", כך גם לך... עוד לא תכננת לעזוב. רק אתמול כשניסינו לשכנע שאתה צריך ללכת למיון חשבת שכדור נוסף יתקן את המצב. מה שהטריד אותך במיון זה שאשכור לך טלוויזיה שתוכל לראות את המשחק של ברצלונה, קבוצתך האהובה. עוד היית טרוד בנסיעה של כולנו בפסח לקפריסין... ואז פתאום הכל קרס, כל השמחה, הצחוק, אהבת החיים, העיניים הכחולות והקטנות עם המבט הממזרי, החיוך הענק והאופטימיות האין סופית שלך.עמדנו לידך ארבעת ילדיך כלא מאמינים! אבא, ידעת כבר ימים קשים מאתמול ובכל זאת, אתמול הגוף והלב כבר לא יכלו עוד. בינינו התבדחנו שלו היית רואה את המשחק של ברצלונה היית כל כך מתרגש שלא היית יכול פתאום לקרוס. המון זיכרונות יש לי ממך, משחקי המטקות בדשא, משחקי הקלפים הסוערים בבית עם כולנו, טיולים בטבע, נסיעות לקונצרטים, ישיבה בסלון ביחד כשאתה מסביר לי על אומנות הרנסנס ועל ארכיטקטורה, על מקומות בעולם ועל אירועים היסטוריים, והרבה הרבה סיפורי ילדות על השואה ועל משפחת המוצא, משפחת שיינברגר, ההורים ושלושת אחיך האהובים: אֶווי, גבי, וטומי. היית איש משכיל מאוד, איש אומנות ורוח, שילבת תמיד את כל אהבותיך: המשפחה, המוזיקה והקיבוץ. ממך למדתי שניתן לעבוד ולעסוק בתחביבים שלך, וכשאתה עובד במה שאתה אוהב אתה הכי מאושר. אחת ממעלותיך הרבות היא יכולת הפרגון והתמיכה. עוד בהיותנו ילדים תמכת בנו ופרגנת, ולא חשוב מה בחרנו לעשות. זוכרת רגע מכונן בילדותי בו התחבאתי בקומביין הירוק והתלכלכתי בהמון בוץ. כשקראו לי לא עניתי, למרות שידעתי שמחפשים אותי – כשיצאתי הייתי מטונפת מבוץ ונשלחתי הביתה כדי שינקו אותי... הלכתי הביתה חפוית ראש ונזופה, ואמרתי בלבי שזו תהיה הפעם הראשונה שאחטוף סטירה מאבא שלי. וככה עמדתי בפתח הדלת. אתה ראית אותי, אבל במקום סטירה נפשוט פרצת בצחוק ענק. אמרת לי: "אוי, כמה שאת יפה ככה עם כל הבוץ", ומיד העמדת אותי לסט צילומים. אח"כ התקלחתי וחזרת איתי יד ביד לבית הילדים. אצלך האופטימיות היא שם המשחק! זה מה שהחזיק אותך כל הזמן – ואפילו בסוף. רק אתה יכול לשכנע אדם אחר שלטוס עם קטטר לחו"ל זה נהדר, כי אין בעיה של חיפוש שירותים... היית גם נגר בקיבוץ ואהבת מאוד עבודה זו, אהבת את התכנון והדיוק, ובכל בית של ילדיך יש רהיטים שאתה תכננת ובנית. היית קשור מאוד למשפחתך הגרעינית והמורחבת. בשנים האחרונות אחרי מותה של אמא נקשרת אף יותר לכל אחד מילדיך ויצרת קשרים עם חברים בקיבוץ שתמכו בך מאוד. היה לך הכישרון להתחבב על אנשים ולמצוא ולמצוא שפה משותפת עם כל אחד. מותה של אמא הותיר בך כאב גדול וגעגוע עצום שלא ניתן היה למלא אותו – תמונותיה מקיפות אותך בחדר השינה ואין יום שאינך מדבר עליה. אך למרות הכאב בחרת בחיים. וכך, גם בארבע השנים האחרונות – בילית, נסעת לחו"ל, נהנית, צחקת ואהבת. אבא, קשה לסכם כל כך הרבה בכל כך מעט. אני יודעת שיחסרו לי מאוד האנרגיות המטורפות שלך, האופטימיות והשמחה, היכולת לצחוק על עצמך ועל העולם, הידע הרב שלך בתחומים רבים כל כך, הימים המשותפים שלנו בסופי השבוע במודיעין והנסיעות ביחד לחו"ל. אבל אני גם יודעת שהשארת לנו מתנה יפה – אהבת המוזיקה, אהבת החיים ואופטימיות אמיתית מכל הלב. תחסר לי מאוד. אוהבת, לימור. | |||||
 |
הוסף |
|
|
|
|
|
