דפי הנצחה

יאיר הורן – 1947-2011,

אחי היחידי יאיר, נולד ב-1947 כשהייתי בת 6, להורינו שושנה ואליעזר שעלו ארצה מגרמניה בעלייה בלתי ליגאלית בשנת 1939. היינו משפחה בת 4 נפשות, ללא קרובי משפחה. גדלנו בקרית ביאליק, בשכונה שרובה ייקים. היום היו קוראים לה שכונה קהילתית.

יאיר היה ילד שובב שלא עשה חיים קלים להורינו, עקשן ודעתן. תכונה שלא עזבה אותו עד יומו האחרון. בגיל 10 לקח שירון השוה"צ, שהיה התנ"ך של גדוד סער בקריית חיים, וקרע לי אותו לשניים. שני החצאים שמורים אצלי עד היום באותו מצב.
החברות בשוה"צ הייתה דרך להיקלט בחברה הישראלית וחלק משמעותי בחיינו. כך הגענו עם גרעינים ישראלים לקיבוצינו גזית ולהב. בלהב הספיק להיות מעט שנים עד התאונה בפברואר 1971, ששינתה את חיי כולנו. המשפחה ליוותה את מאמציו העל אנושיים לשרוד ולהשתקם. רצה הגורל, או יאיר עצמו, והוא סיים את חייו בדיוק 40 שנה לאחר התאונה. מי האמין שכך יחזיק מעמד? שום חברת ביטוח, שום רופא ואף הוריו לא האמינו שיחזיק מעמד עד היום.

יאיר! בשיחות הקבועות בימי שישי בחמש וחצי, הדרך הבטוחה לסחוט ממך חיוך או מילה טובה הייתה לספר על הבנים והנכדים שלנו, שתמיד דאגת להתעניין בכל שלב בחייהם.
אנו עומדים כאן היום עם כאב עצום על אובדן שלא ישוב, אך בה בעת נאנחים בהקלה על סבלך בתקופה האחרונה. אנחנו זוכרים גם את השנים הטובות בהן טיילת בכסא הגלגלים בשדות להב, טיפחת את הגינה, הדגים, התוכים ופרויד כמובן וגם הגעת אלינו לגזית.

במבט לאחור על עשרות השנים בולט כקרן אור היחס האנושי של קיבוץ להב וחבריו. תמיד ראינו והרגשנו את היחס המבין ואת ההתחשבות בצרכים המיוחדים של יאיר. יחס זה הורגש כבר בעת האשפוז בבי"ח רמב"ם ונמשך לאורך כל חייו. מזלו של יאיר היה להיות חבר קיבוץ להב.

מטפלים רבים עברו כאן במשך השנים. יותר מתאימים ופחות מתאימים, כאלה שגילו רגישות וכאלה שהרבה פחות. אנו יודעים כי יאיר לא היה שותף קל לדרך, ואני ומשפחתי מעריכים ומודים על כך! חשוב לנו לציין במיוחד את ריצ'ארד,
מַר ופרנסיסקו שליוו אותו בשנים האחרונות, תמיד בחיוך ומסירות, עד רגעיו האחרונים.

יאיר – אתה הגעת למנוחה. אנחנו נשארים עם הזיכרונות.

אוהבים – אחותך, רחל (תורן) בראל, והמשפחה