דפי הנצחה

דברי הספד ליהונתן (פוקס) ז"ל

יונתן שלנו, לפני שש שנים קבלנו אותך אל ביתנו כחלק מקבוצה של נערים ונערות בני 16 אשר עלו ארצה במסגרת תוכנית נעל"ה.

שלוש שנים התגוררת ולמדת יחד עם חבריך בבית הספר 'מבואות הנגב' לצדם של בני הקיבוצים, ובסופי השבוע והחגים מצאת פינה חמה בקיבוץ להב, אצל משפחתה של חברתנו דלית גל, אשר העניקה לך את תחושת הבית והחום, שהיו חסרים לנער אשר עזב את משפחתו ואת מולדתו, ועלה לבדו למדינת ישראל.

חבלי הקליטה, רכישת שפה חדשה, והצורך ללמוד תרבות שונה, היו בוודאי לא קלים עבורך. אנו עקבנו באהבה אחר תהליך השתלבותך בחברת בני גילך, וצמיחתך מנער לעלם חמודות, תמיר קומה, שקט, אדיב וחייכן.
כאשר סיימת את לימודיך שמחנו על כי בחרת להתגורר בלהב. אתה הצטרפת אל בני הקיבוץ, השתלבת ביניהם, והפכת לחלק בלתי נפרד משכבת הצעירים התוססת של הקיבוץ.

לקראת מועד גיוסך לצבא עקבנו אחר לבטיך ומאמציך להתקבל ליחידה קרבית שתהלום את רצונך בשרות צבאי משמעותי ומאתגר. עם גיוסך לצה"ל הצטרפת לקבוצת חיילי הקיבוץ, והיית שותף עמם לחוויות ולבילויים. חשנו גאווה ונחת כאשר ראינו אותך פוסע בשבילי הקיבוץ במדי הצבא עם התיק הכבד, ושמחנו לשמוע על התקדמותך ביחידה.

הבשורה המרה על נפילתך בקרב בלבנון הכתה בכל תושבי הקיבוץ, מגדול עד קטן, ובמיוחד בדלית ובתה ענבר, אשר ראתה בך כל השנים אח גדול, חזק ובלתי מנוצח.

יונתן שלנו, קיווינו כי השתלבותך כאן בביתנו הקיבוצי בלהב תהווה מקפצה רכה ותומכת להשתלבותך בחברה הישראלית ובחיים בכלל, והנה נראה כי קפצת רחוק מדי – מעולה חדש, נער צעיר שהגיע בגפו לארץ, קפצת אל ליבה של האש היוקדת, אש ההגנה המתמשכת על גבולות המדינה.
בלא להסס זינקת אלי קרב, ואף מסרת את חייך למען המדינה, למען הגנה על תושבי הצפון.

יונתן שלנו, פוקס אהובנו, לקראת מועד שחרורך מהצבא קיווינו שתישאר עמנו בלהב, בבית חם ויציב בו תוכל לשקול בבטחה את המשך דרכך בחיים כאדם בוגר, בכל הקשור ללימודים גבוהים, טיול בעולם, חיים משותפים עם בת זוג, רכישת מקצוע, ועוד...
במקום זאת כעת, המומים מצער ומכאב, כרינו לך כאן בית נצח באדמת הלס והסלעים של להב, בחלקה הצבאית שלנו, לצד חברינו ובנינו אשר נפלו על הגנת העם והמדינה.

נוח לך בשלום פוקס, אנו מבטיחים לא לשכוח אותך לעד.
למשפחה היקרה – ווסילי יוליה ולושה, דלית וענבר, אלונה והחברים מנעל"ה, אנו משתתפים בכאבכם העצום ומקווים שלא תדעו עוד צער לעולם.
אנו מבקשים להמשיך לחבק, לתמוך, לעזור ולאהוב בכל דרך שנוכל.

בשם כל בית להב,
ארנון בוכבינדר – מזכיר הקיבוץ