"שביל ישראל" עובר אצלנו, בלהב
אבי נבון – ינואר 2013
"שביל ישראל" הוא שביל מסומן ומוגדר מקיבוץ דן בצפון עד לשער מסוף טאבה בדרום, ועם כל פיתוליו הוא מגיע ל-950 ק"מ. מתכנניו בחרו תוואי העובר במקסימום מקומות בעלי עניין בארץ, ולכן הוא עובר גם אצלנו בלהב.
השביל מגיע מפרוזדור ירושלים לבית גוברין ולתל לכיש. בגלל שטחי-האש הוא פונה לאחוזם, שמורת פורה, תל נגילה, חוזר וחוצה את כביש באר-שבע ואת הרכבת מגיע לצד הצפוני של קיבוץ דביר. ליד גבעת געת הוא פונה דרומה, חוצה את השמורה ליד באר בוסתן, עולה ליער להב עד למגרש החניה של ג'ו אלון, ויורד מחוץ לגדר הדרומית שלנו, מקיף את בריכות הביוב לכיוון סנסנה, יער יתיר, הר עמשא, ויורד לבקעת ערד ומשם דרומה.
הצעידה הפכה לטרנד עממי, ורבים צועדים על השביל. יש מי שעושה זאת כמבצע רצוף, ותוך 50 עד 70 יום צועד לכל אורכו. אחרים צועדים יום בשבוע, או בכל קצב אחר. הסימונים מאפשרים הליכה בשני הכיוונים. אמנם רוב הצועדים הם צעירים לפני ואחרי צבא, אך גם קבוצות של מבוגרים וגם גמלאים נראות לאורך השביל. לשביל יש אחראי, ומדי שבועיים מתקיים תדריך למעוניינים. יש כמובן אתר אינטרנט, שבו ניתן לקבל מידע, למצוא שותפים, ולהעביר עצות והמלצות. כך נכנסתי גם אני לסיפור.
עוד בשלבי התכנון ביקש ממני אורי דביר, שעמד בראש הוועדה לסימון שבילים, לסייע בתכנון מסלול השביל בשפלת יהודה. היה עליו לחץ חזק לסמן את השביל לירושלים, ומשם לרדת דרומה דרך גוש עציון וחברון לערד. התנגדנו לדרישה זו, שנבעה ממניעים פוליטיים, והצענו שהשביל יעבור בשפלה, בתוואי שתואר כאן, כדי לנתק את הצעידה בשביל מהמצב הביטחוני ומהויכוח על עתיד השטחים. השביל סומן על מפה, ובעבודה של מספר שנים הפך לעובדה בשטח.
"אנשים טובים באמצע הדרך" החלו להציע אירוח, ועזרה לוגיסטית לשבילנים. יום אחד התקשרו אלי שני צועדים, ושאלו היכן יש מי-שתייה בין שמורת פורה לדביר. עניתי להם שאין, אבל כיוון שבמקרה עמדתי לנסוע צפונה, הצעתי שאשאיר להם מספר קנקלים עם מים במקום שהשביל חוצה את כביש בית קמה-פלוגות. לא תיארתי שהמטיילים מדווחים אחד לשני, וכך יצא שמי כ"מטמין מים" בדרך. לימים הורכבה רשימה של "מלאכי השביל", בה אני מופיע כמי שיכול ומוכן לעזור באזור להב.
והמטיילים התחילו להגיע, וחיפשו מקום לישון. ביער אסור לישון, ולאורך קו התפר זה גם כן לא רצוי. לכן רבים באו ללהב, וביקשו מקום ללון, ואם אפשר - על מיטה, תחת גג, ומקלחת. נודע לי על חדר נטוש, מזוהם, עם גג דולף, הנמצא ב"רכבת" ליד חדר האוכל. החלפנו רעפים, ניקינו וסיידנו, ציידנו את החדר בשש מיטות ושולחן אוכל, פינת קפה והעיקר: "חדר מבצעים" עם מפות, צילומים ומידע. לימים נוסף לו פתרון לחימום מים, שולחן פיקניק בחוץ ומקרר. חדר "שביל ישראל" בלהב פעיל כבר שש וחצי שנים, ואירח כאן כ-1800 צועדים!
המיקום שלנו מצוין. בטווח של יום הליכה נמצא בית היערנים ביער יתיר, בו יש חדר דומה, ועוד 23 ק"ח מגיעים לתל ערד, המאפשר לשבילנים ללון ולהתקלח. היום ידוע שבשפלת יהודה יש "מלאכי שביל" בצפיפות נדיבה. כדי להקל עלינו כתבנו שיש לתאם לינה יום-יומיים מראש. זה נותן זמן להכין את החדר, ואם אינני בבית - להשאיר מפתח או להזעיק את לאה לעזרה. גם המרכולית שלנו ידועה באיכותה כנקודת הצטיידות יחידה בין לכיש מצפון וערד בדרום.
שמה של להב כמכניסת אורחים הצטרף לרשימה המכובדת של "מלאכי השביל" הטובים. ספר האורחים מלא וגדוש תודות ללהב, על האירוח, על החדר המפנק, על ההסברים והטיפים שקיבלו ממני. אבל - יש עוד הרבה מה לעשות! רשת החשמל הישנה הקיימת לא מאפשרת התקנת דוד לחימום מים, ולא מזגן. החלפתה דורשת השקעה ניכרת. התרומות שמשאירים המטיילים מספיקות רק לאחזקה השוטפת של החדר. אבל, הקריאה ב'ספר האורחים' נותנת תמיד אנרגיה להמשיך.
[ראו בנפרד "מכתבי תודה ב'ספר האורחים'"] |
